מהרגע שהם דורכים באי הם כורתים ברית עם כל דבר שזז, ושוכחים שיש עוד כמה שלבים בסולם הזה, כמו למשל איתור נקודות תורפה והבנה מאיפה עלולה לבוא הכאפה, ניתוח קדימה ומחשבה עם מי אתה רוצה להגיע לאיחוד ומי באמת המתחרה שלך, והכי חשוב – לעולם לא להירדם על ההגה. השאננות היא התהום הכי מסוכנת לשורדים, וראינו כבר בעונות האמריקניות מתחרים גדולים בתורה שנפלו אליה והלכו פייפן.
בניגוד לעונה הקודמת, שמקום קבורתה אכן לא נודע, עושה רושם שהמתמודדים אשכרה יחזרו רזים יותר הביתה. הרעב שלהם חיוני לא רק ליחסי האמון זכיינית-צופה, אלא בעיקר כדי להוציא את הג'יפה הטמונה בכל אחד מהשורדים, מי עמוק יותר, מי פחות, שבימות שובע לא מרימה את ראשה המכוער.
בינתיים נראה שהמתמודדים באמת סובלים (וההפקה לא נותנת לנו לפספס את זה). קניבה הרוויחו חזרה את האש שלהם במועצת השבט, אבל אני מקווה שבארו יקבלו אחת בקרוב. מורעבים זה נחמד. מפרכסים על החול כבר פחות.
כדי למלא את פרק ההדחה המציא המוח היהודי שתי משימות נוספות - משימת אי הגלות ומשימת חסינות אישית בשבט שהולך למועצה.
תירגעו בבקשה. מפלס המשימות הזה בעיקר מוריד מערך ההישגים של המשימות הראשיות. עוד מעט תעשו משימה מי ילך להביא את הדואר-עץ. חלאס. גם מועצת השבט עוד לא עומדת בתקן. הסוד הוא, חברים, להימנע מחפירות ומחשיפות ישירות. בסדר, הבנו. אתם יודעים מה העניינים בשבט, אבל באמת שאין צורך לשלוח אצבעות אל פי הטבעת של המתמודדים ולהוציא משם את הסנסציה הזולה הבאה שלכם.
אל תשפילו את השורדים כמו שהשפלתם את נסרין. מדובר בעליבות נפש. תתאפקו. וכן, אני יודעת שהעונה כבר צולמה, אבל גם לי יש עצבים לפרוק.
